אמונה- החובה לבדוק, לשאול ולברר

במספר תחומים בעבר ניסינו לשרש מחשבות שגויות בנוגע לדת היהודית. תפיסות שגויות אלו חלחלו ליהדות פעמים רבות במשך ההיסטוריה ומתחומים שונים. פעמים רבות הגיעו העיוותים מדתות אחרות, פעמים אחרות מדרכי החיים המקובלות וכן הלאה. השרוש של דעות כאלה הוא קשה ויש בו מלחמה כפולה, מצד אחד אין ברצוננו לפגוע באמונות אמיתיות ונכונות וברצוננו בהחלט לשמור על אורח החיים הנכון שהדת מכתיבה, ומצד שני אנו מעוניינים למחוק את ההנחות השגויות ולתקנן. גם בעניין שבו אנו עוסקים בעת האחרונה, היחס לנשים בתורה, נוצרו פעמים רבות מצבים שבהם אורח החיים הכללי השפיע על היחס לנשים, ומסיבות שונות הציבור האמין שיחס זה נובע מהתורה. גם בתחום זה, כמו בתחומים האחרים, ישנה חשיבות קריטית לעבודה זו ויש צורך לחקור היטב מהם הדברים שבהם התורה מלמדת אותנו מה הדרך הנכונה, ומהם הדברים שבהם אנו (האנושות במשך הדורות) החלטנו מה נכון והשלכנו את מסקנותינו על הדת.

ישנן דוגמאות רבות לעיוותים או לתפיסות לא נכונות שהשתרשו והפכו להיות חלק מראיית עולם "דתית". אחת הדוגמאות שמנה באוזני אחד מתלמידי לא מזמן נוגעת לעצם הקללה שהוטלה על הנשים, "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". פעמים רבות מצטטים את הפסוק הזה כ"הוכחה" לשלטון הגברי על המין הנשי, ופעמים רבות שוכחים שמדובר בעצם בקללה, מצב לא חיובי שממנו העולם שואף להשתחרר, כמו כל הקללות המופיעות אחרי חטא אדם הראשון. לא מדובר בפסוק על "שאיפה" של התורה אלא על מצב שנוצר בעקבות חטאה של חווה, מצב שהוביל לעונש המדובר.

כפי שכבר ניסיתי להסביר בעבר בנושא זה, היחס לנשים בתורה נוגע לתפיסות עמוקות ולדרכי מחשבה אמוניות מורכבות מאוד: תפיסות הקשורות ל"תפקיד" של כל אחד בעולם, כאלה הקשורות לאמונה שלנו בדבר ההתאמה האלוקית של כל אחד לתפקידו, ההבנה של התורה כספר חוקים הנוגע לחיינו כיום ועוד... דווקא בגלל חשיבותו של הנושא, ובגלל העובדה שהעולם המודרני מצריך מאיתנו בדיקה רצינית ומעמיקה של היחס לנשים, הרי שיש מקום למספר כללי יסוד הנוגעים ל"חקירה" שאותה אנו מבקשים לבצע, במשך שיעור זה ברצוני לעמוד על ה"כללים" הקשורים לבירור זה ולפרוס את השקפותי בנוגע לתפיסות בסיסיות הנוגעות לצורה שבה יש לגשת לשאלה אמונית מסוג זה.

א) אחת הטענות המרכזיות כנגד היחס של הדת היהודית לנשים היא ש"התורה ניתנה בזמן שבו העולם כולו היה בשליטה גברית, ולכן עכשיו, כשהעולם השתנה, יש מקום לשינוי ביחס". כמובן שטענה זו יוצאת מנקודת הנחה שיש פגם ביחס התורה לנשים, נושא שבו עסקנו ארוכות, אולם כעת ברצוני להתייחס בכל זאת לטענה עצמה.

אחד מיסודות האמונה היהודית הוא האמונה בנצחיותו של הקב"ה. נצחיות זו, כפי שהסברנו בעבר, אינה נובעת רק מהיותו של הקב"ה "חי לעולם", אלא מכך שלגביו לא קיימות כלל וכלל מגבלות זמן. האלוקים חי בהווה נצחי, במצב שבו אין עבר הווה ועתיד, והוא נמצא מעל המגבלה האנושית המכונה "זמן" (עיינו ארוכות מאוד בשיעור מס' 21 שעוסק כולו בנושא זה). על פי תפיסה זו האלוקות גם רואה את העולם בדרך שונה לחלוטין משלנו, דרך שאינה נתינת לדמיון במוח האנושי, ושבה לא קיים "מצב מתפתח" או מעבר של דורות, הכל בהווה, כאן ועכשיו. לכן, כדי לקרב את הדבר אל השכל, הרי שמבחינת הקב"ה התורה ניתנת עכשיו (ברגע זה ממש!) והמוני יהודים עומדים בהר סיני ומקבלים את התורה. ממילא, הקב"ה מכיר את היחס לנשים בעולם המודרני ומתאים את התורה גם לעולמנו שלנו. קשה להבין? רק בגלל שאנו נתונים בתוך מסגרות הזמן, אולם הקב"ה אינו נמצא כלל בתוך המסגרת הזאת, ולכן התורה מבחינתו מותאמת לכל התפתחות שלא תהיה, כי מנקודת מבט אלוקית, היא לא "תהיה" אלא היא בהווה.
היסוד הזה חשוב לנקודות רבות הנוגעות לחיינו, כמו היחס לרפורמים, למוסר וכדומה. הנקודה המרכזית היא שהתורה (אם אכן ניתנה משמיים, כמו שאנו מאמינים) היא כל הזמן רלוונטית, כל הזמן מתאימה וכל הזמן "מודרנית". בנקודת הראות של היחס לנשים, וככלל ראשון לגבי הבירור אותו אנו רוצים לערוך יש לקבל איפה את האקסיומה הבאה: כל השינויים אינם בתורה, התורה לא צריכה להשתנות כי היא מתאימה לנו היום כפי שהתאימה לאבותינו. אם יקרה מצב שבו יוכח מעל לכל ספק שהתורה ציוותה על משהו מסויים, ולנו תהיה תחושה לא נעימה כלפיו, עלינו לבדוק מה לא בסדר אצלנו ומה אנו צריכים להבין יותר. הדבר לא מכשיר כל דבר שנאמר בשם התורה, כי יתכן בהחלט שהתורה לא אמרה את הדברים שאנו חושבים שהיא אמרה, אולם ישנם דברים שבהם אנו צריכים לשפר את הסתכלותנו ולקבל את דרכה של התורה. זהו הכלל הראשון לדעתי: "אין טעות בתורה, אלא טעות אנושית ואת הטעיות הללו אנו אמורים למצוא".

הרחבה- נקודה זו היא חשובה מאוד בתפיסה היהודית והיא קשורה גם לדברים אחרים ולא רק ליחס לנשים. בעבר העלנו את הדוגמא של אמה העבריה, אולם הפעם ברצוני להעלות את הדוגמא החשובה של הקורבנות. התורה, ללא ספק, מצווה על היהודי להקריב קורבנות של בהמות כדי לעבוד את ה'. בהסתכלות מודנית אנו חשים שהדברים מיושנים, לא מתאימים לזמננו וכדומה. הקושיה הזו כל כך קשה עד שהרב קוק טוען עליה טענה מדהימה- הוא טוען שכאשר יבוא המשיח ונהיה מחוייבים מחדש להקריב קורבנות הרי שהדבר ילווה גם במהפך מחשבתי לגבי הקרבתם. הקורבנות נראות כל כך סותרות את המוסר המתפתח, עד כדי כך שנצטרך "עזרה משמיים" כדי להבין מה עניינם. אולם, לגבינו הרי שהכלל שהזכרנו חשוב ומרכזי- ברור לנו שהתורה צודקת לגבי הקורבנות, ושהדבר תואם גם את המוסר המודרני. העובדה שאנו לא מבינים זאת עדיין היא מצערת, אולם בעתיד יהיה עלינו לעשות את העבודה הזאת ולהבין. הקב"ה "הכיר" גם את המוסר המודרני, והקרבת הקורבנות תואמת גם אותו.

ב) הנקודה השנייה היא ללא ספק המשכה של הראשונה והיא מותנת בקבלתה ובעצם בקבלתן של נקודות רבות אחרות שאותן מנינו בשיעורים האחרונים. ללא ספק יש דברים ברורים שבהם התורה הציבה הבדלים בין נשים לגברים. הבולט בדברים אלו הוא פטור הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמן, שבו דנו ארוכות, אולם נדמה שהקשים שבהם הם דווקא פטור הנשים מחובת התלמוד תורה ופסול הנשים מעדות. אלו הנקודות שבהן הנשים מרגישות קושי מיוחד והרגשה שהתורה דחתה אותן מתפקידים חשובים אלה. על פי הטענות שהעלנו בשיעורים האחרונים הרי שנקודות אלו צריכות להיות נקודות מוצא ללימוד ולהעמקה בהסתכלות התורנית על המין הנשי, בניתוח מעמיק ניתן ללמוד מכך על האופי הנשי, תפקידן בעולם (וגם, בהקשה הפוכה, על תפקיד הגברים בעולם) וההסתכלות התורנית עליהן. לא מדובר ב"פרוטקציה" למין הגברי, אלא בנקודות המתאימות לכל אחד, אבל בכך כבר הארכנו.
הנקודה השניה היא, אם כן: יש הבדלים בין גברים לנשים ואין עניין להסתירם, אלא ללמוד מהם על עולמו של כל מין ותפקידו.

ג) דברי חז"ל פעמים רבות עוסקים בנשים, ביחס אליהן ובתפקידן לעולם. הטענה שברצוני להעלות כאן נוגעת לדברי חכמים אלו וביחס אליהם אני רוצה להעלות נקודה נוספת שלדעתי חשובה לבירור, מכיוון שפעמים רבות אנו ניגשים לדברי התורה דרך דברי חז"ל והתורה שבעל פה היא זאת שנותנת לנו את הכלים המעשיים לחיים היום יומיים.

גם לגבי דברי חז"ל מועלה פעמים רבות טענה הדומה לטענה שמופנית כנגד התורה- שדברי חז"ל הנוגעים לנשים נאמרו בהתאם לתקופתם (במקרה הטוב) או מתוך "אינטרס" גברי (במקרה הרע). הטענה היא שחז"ל היו מושפעים מסיבות שונות ועל פיהן הן קבעו את ההלכות הנוגעות לנשים.

אני כמובן חולק על קביעה זו מכל וכל. התורה שבעל פה היא חלק מהתורה שבכתב והיא נובעת ממנה וחז"ל היו נאמנים בכל נפש ומאודם לבירור אמיתי של התורה, ללימודה באופן אוביקטיבי ולהסקת מסקנות הקרובות לכל הניתן לדעתה. במקרים רבים היו מחלוקת והסתכלויות שונות, אולם גם אלה נובעים מתוך אמת פנימית, לא מתוך פוליטיקה זמנית ולא מתוך כפיית ראיית העולם האישית על התורה. הדברים נוגעים כמובן גם לגבי דברי חז"ל שקשורים לאשה ומעמדה. כל דברי חז"ל הללו נאמרו מתוך אמת פנימית ומתוך תפיסה שזוהי דעת תורה, לא מתוך ראיית עולם שוביניסטית ולא מתוך עיוות שמטרתו שיעבוד האשה לצרכים אישיים (גבריים). גם כאשר ישנן מחלוקות הן נובעות מאותה סיבה עצמה- הרצון לברר לשם שמיים מה האמת הפנימית של העולם. כאשר רבי אליעזר, לדוגמא, טוען שכל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות, הדבר נובע מתוך אמת פנימית, תפיסת עולם מוצקה ורצון כן לברר מה אלוקים רוצה מאיתנו. הדבר נכון, כמובן, גם לגבי מי שחולק עליו ולכן גם מי שחושב שנשים צריכות ללמוד תורה הוא אמיתי, כן וכדומה... הבירור הוא אמיתי ולא מונחה על ידי שיקולים זרים וכך עלינו לגשת אליו כשאנו עוסקים בדברי חז"ל המתייחסים לחובות וזכויות הנשים. לא ניתן לקיים דיון אמיתי בעניין זה כאשר יוצאים מנקודת הנחה ש"דברי חז"ל לא רלוונטים", "מתאימים לפעם" וכיוצא בזה.

דברים אלו (הסעיף האחרון) נוגעים גם לראשונים. גם הם רצו לברר את המציאות האלוקית, ללמוד עליה ולהסיק את המסקנות הנכונות להלכה. כשם שאנו מקבלים את ההנחות הללו כשאנו פוסקים הלכה לפי הראשונים, כך עלינו לקבלן כשאנו ניגשים לבירור יחס התורה לנשים. גם כאן יש לי דוגמא ספציפית- רש"י מביא בדבריו (במסכת עבודה זרה דף יח ע"ב) סיפור מדהים על ברוריה, אשת רבי מאיר, שנכשלה בחטא עם אחד מתלמידי בעלה, כתוצאה מויכוח עימו (עם בעלה) לגבי מאמר חז"ל "נשים דעתן קלה". על רש"י זה יצא קצפן של נשים רבות שטוענות שרש"י מונע מטעמים לא טהורים ומתוך רצון להציג גם ברוריה, הדוגמא לאשה למדנית, באור לא חיובי. אני חושב שגם כאן נכון הכלל שרש"י עשה ככל יכולתו לברר את האמת ולהציגה מתוך אפס מניעים חיצוניים- גם אם ניתן לחלוק עליו, הרי שלא ניתן להאשימו ברצון לפגוע בציבור הנשים, או את התקופה שבה הוא חי, שהם אלו שהובילו אותו לכתוב מה שכתב.

אלה הם, לעניות דעתי, הכללים שצריך להפנים לפני שניגשים לבירור נושא אמוני מהסוג בו אנו עוסקים. נושא אמוני המקיף אמונה בסיסית, מקורות רבים, יחסים בתקופות שונות, שאלות עמוקות, ובעיקר- רגע ציבורי לא נוח (כלומר: התנגדות ציבורית ואמונות תפלות של הציבור לגבי מה שהתורה טוענת). נקודה חשובה אחרונה- נושא חשוב כזה יש לברר גם מתוך אמת פנימית, ומתוך נכונות לקבל את המסקנות של הבירור, לקבל את מה שהתורה טוענת ולא רק להשמיע. בין אם מדובר בדברים שחשבת שהם מהתורה ועכשיו יתברר שהם לא, ובין אם מדובר בגילויים חדשים לגבי האופי של העולם והחיים בו.

חקירה מהנה!